החלטה בתיק רע"א 55626-12-11

1.                  בהחלטתו מיום 15.12.11 דחה בית משפט השלום בירושלים את בקשת המבקשים לחייב את המשיבה בערובה להוצאותיהם, תוך שהוא קובע שדין טענת ההתיישנות שהעלו - להידחות. המבקשים טוענים שלא היה מקום לדחיית טענת ההתיישנות על הסף, ולמצער היה מקום לבוחנה לאחר שמיעת ראיות בעניין; ומשיגים הם גם על הקביעה לפיה לא חוייבה המשיבה בערובה להוצאותיהם.

2.                  לאחר עיון בבקשה ובתשובה, ולאחר שהצדדים הודיעו על הסכמתם לכך שאדון בבקשה "כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה" (כלשון תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), הגעתי לכלל מסקנה לפיה יש לתת רשות לערער ולדון בה כאילו הוגש ערעור על פי הרשות. דין הערעור להתקבל, כפי שיובהר להלן.

3.                  תביעת המשיבה כנגד המבקשים הוגשה ביום 31.8.09, בסדר דין מקוצר. בכתב התביעה טענה המבקשת כי המשיבים לא שילמו את התשלום האחרון עבור דמי הפיתוח של מגרשם, אף שהעבודות הסתיימו זה מכבר. לכתב התביעה צורף מכתבו של המהנדס אהוד ענבר מיום 6.11.02, בו נכתב "לבקשתכם הינני לאשר כי עבודות הפיתוח בהרחבה מושב שרש הושלמו והמערכות תקינות ומתפקדות". על יסוד מכתב זה טען ב"כ המשיבה במכתבו למבקשים מיום 13.7.09, שקדם להגשת התביעה, כי הפיתוח הושלם ביום 6.11.02. המשיבה טוענת כי עילת התביעה קמה במועד זה, ולפיכך לא התיישנה ביום 31.8.09. דא עקא שבמכתבו של המהנדס ענבר מיום 6.11.02 לא הובהר מתי הושלמו עבודות הפיתוח, כפי שהבהיר גם כבוד הרשם [כתארו אז] נ' פלקס בהחלטתו מיום 1.8.11, ולא ניתן לדעת אם האישור שניתן היה בסמוך לסיום העבודות אם לאו. לעניין זה יש לציין כי בסעיף 2(ז) להסכם שנכרת בין המשיבה למבקשים בחודש מרץ 1997 (צורף לתגובת המבקשים שהוגשה לבית המשפט קמא ביום 8.11.11; להלן: ההסכם) התחייבה המשיבה לסיים את עבודות הפיתוח "בכל מקרה לא יאוחר מיום 1.1.2000", ויש בכך כדי לתמוך לכאורה בטענה לפיה הסתיימו עבודות הפיתוח שנים ארוכות לפני המועד בו נערך מכתבו של המהנדס ענבר.

4.                  יוער שבמכתב שכתב המהנדס ענבר לאחר הגשת התביעה, ביום 12.10.09, הבהיר כי מכתבו מיום 6.11.02 התייחס רק לעבודות הפיתוח בשטחים הציבוריים ואלה הסתיימו "במהלך שנת 2001 מספר חודשים לפני שהוצאתי מכתבי הנ"ל". באמירה זו יש לכאורה משום תימוכין לכאורה לטענה לפיה הסתיימו עבודות הפיתוח בשנת 2001 או למצער חודשים מספר קודם לעריכת המכתב מיום 6.11.02 (כך שעילת התובענה התיישנה במועד הגשתה), מה גם שהיא מצריכה בירור נוסף לעניין טיב עבודות הפיתוח שהיה צורך להשלים בעניינם של המבקשים. המשיבה טענה שסעיף 5(ב)(1) להסכם מחייב קבלת אישור מחברת הפיקוח לפיו בוצעו "העבודות המפורטות המזכות את חברת הפיתוח בתשלום האמור", ואישור זה הוא מכתבו של המהנדס ענבר, ולפיכך רק במועד זה קמה חובת התשלום. דא עקא שבשלב זה לא הוכח שמכתבו של המהנדס ענבר מיום 6.11.02 הוא אותו אישור פיקוח הנדרש על פי ההסכם (וזאת אף מבלי להידרש לחוסר הקורלציה בין הוראתו הכללית של סעיף 5(ב) להסכם, לפיה די בקיום אחד מהתנאים המפורטים לאחר מכן, לבין לשון התנאים שבסעיפים 5(ב)(1) ו- 5(ב)(2) להסכם).

5.                  המסקנה מכל האמור לעיל היא כי קיים צורך בבירור עובדתי לצורך ההכרעה בשאלת ההתיישנות, ולפיכך לא היה מקום לדחות את טענת ההתיישנות ללא כל בירור עובדתי כבר בשלב מקדמי זה של הדיון בתובענה.

6.                  משהתקבלה טענתם הראשונה של המבקשים, ונקבע שיש צורך לבחון את שאלת ההתיישנות לגופא, יש גם מקום למסקנה לפיה יש להשית על המשיבה ערובה להוצאות המבקשים. סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1959, מורה אמנם כי בית המשפט "רשאי... להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע", אלא שהוראה זו פורשה כמקימה חזקה לפיה "חברה בעירבון מוגבל מחויבת להפקיד, לפי בקשה, ערובה להוצאות" (רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר, מיום 13.7.08; להלן: עניין נאות אואזיס) ואילו הפטור מהפקדת הערובה להוצאות הוא בגדר "חריג" (רע"א 857/11 מועצה איזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ, מיום 23.5.11, בפסקה 5 להחלטה; להלן: עניין באר טוביה). חריגים לכלל זה יחולו אם תוכיח החברה שיהא לאל ידה לשלם את הוצאות המשפט אם תחוייב בהן, כאשר נטל ההוכחה לעניין זה מוטל על שכמה של החברה (רע"א 9618/11 ארט יודאיקה בע"מ נ' טלי עד שינוע בע"מ, מיום 29.12.11, בפסקה 6 להחלטה; להלן: עניין ארט יודאיקה); או כאשר נסיבות העניין מצדיקות זאת. במסגרת בחינת התקיימות חלופה שנייה זו, שעניינה בנסיבות העניין המצדיקות פטור מחיוב בערובה, שומה על בית המשפט לבחון את סיכויי הצלחת התביעה (אך לא רק את אלה - ראו בעניין נאות אואזיס, שם). עם זאת, בחינת סיכויי התביעה תבוא "רק מקום שבו מדובר בסיכויים גבוהים ביותר או קלושים ביותר" של התביעה (רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, מיום 11.2.09, בפסקה 13 להחלטה; עניין באר טוביה, בפסקה 5 להחלטה). לפיכך נראה שלא היה מקום לפטור את המשיבה מהפקדת ערובה להוצאות המבקשים. יש עם זאת לערוך מאזן כולל, המתייחס גם ליתר השיקולים הרלוונטיים (נראה שבכלל אלה ניתן לתת משקל מסויים גם לסיכויי התביעה, כמו גם לשיקולים כלליים דוגמת זכות הגישה לערכאות, זכות הקניין של הצדדים ויצירת יחס מידתי בין סכום הערובה לסכום התביעה ולהוצאות המשפט הריאליות הצפויות; ראו גם רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, מיום 11.2.09, בפסקה 13 להחלטה; והשוו ההכרעה בעניין ארט יודאיקה הנ"ל; לשיהוי בהגשת התביעה כשיקול, לכל הפחות במסגרת הטלת ערובה לפי הוראות תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, ראו גם רע"א 2310/10 אבו קבע נ' מדינת ישראל - האפוטרופוס לנכסי נפקדים, מיום 27.6.10, בפסקה 6 להחלטה). בנסיבות העניין, וכאשר לנוכח טענת ההתיישנות המצריכה בירור לא ניתן לקבוע כי סיכויי התביעה "גבוהים ביותר", יש אכן מקום להורות על חיוב המשיבה בערובה להוצאות המבקשים, ובמכלול הנסיבות יש להעמיד את סכום הערובה על 8,000 ש"ח.

7.                  לפיכך אני מורה על קבלת הערעור, ועל ביטול ההחלטה לפיה נדחיתה טענת ההתיישנות על הסף. טענת ההתיישנות תידון לגופה לאחר שיובאו ראיות בעניין זה. המשיבה תפקיד עד ליום 15.2.12 ערובה להוצאות המבקשים בסכום של 8,000 ש"ח. כן תשא המשיבה בהוצאות המבקשים בגין הליך זה שבפני בסכום של 4,000 ש"ח.

המזכירות תשלח העתק מההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ו' שבט תשע"ב, 30 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: